קביעת מרווח הכיול עבור מכשירי מדידת UV
תעודת כיול אינה פוקעת באופן אוטומטי בתאריך אחיד שנקבע מראש. משך הזמן המתאים לכיול מחדש נגזר מהיציבות, מהשימוש, מהחשיפה הסביבתית, מסטיית המדידה המותרת ומהתחייבויות תפעוליות להצגת הוכחה. פרק זמן של שנים עשר חודשים הוא נקודת פתיחה סבירה עבור מכשירי מדידת UV רבים, אך יש לאשר אותו או להתאימו על סמך היסטוריית המדידה המתועדת.
מדוע הקריאה משתנה בכלל
שלוש סיבות פועלות בצירוף ואף אחת מהן אינה נראית מבחוץ: הגלאי מתיישן תחת חשיפה ל-UV, העברת האור של המפזר והמסנן פוחתת עקב זיהום וסולריזציה, וההתקן האלקטרוני סוחף עם הטמפרטורה ושעות ההפעלה. שלושתם משנים את הקריאה באיטיות ובעקביות – מכשיר המציג ערך סביר עלול להיות מחוץ למפרט שלו.
כיצד קובעים את פרק הזמן המתאים
התקנים ILAC-G24:2022 ו-OIML D 10:2022 מתארים את הגישה: נקבע פרק זמן ראשוני, ולאחר מכן הוא מתוקן על סמך תוצאות הכיול שלכם. אם סטיית המדידה נשארת קטנה במשך מספר מחזורים, ניתן להאריך את פרק הזמן; אם מופיע סחיפה, מקצרים אותו. הגורמים הבאים מצביעים על הכיוון:
| גורם | מצביע על פרק זמן קצר יותר | עשוי להצביע על פרק זמן ארוך יותר |
|---|---|---|
| שימוש | שכיח, מנות גבוהות, מקורות משתנים | לא שכיח, שימוש מבוקר |
| סביבה | חום, לחות, זיהום, כימיקלים תעשייתיים | סביבת מעבדה נקייה |
| היסטוריית מדידה | סחיפה נראית לעין או תיקון | מספר רצפי כיול יציבים |
| סבילות | מגבלת תהליך או בטיחות צמודה | טווח מדידה מותר רחב |
| חובת הוכחה | מועד לפי לקוח או תקן | ניתן לניהול פנימי על בסיס סיכון |
שנים עשר חודשים הם אפוא המלצה ונקודת פתיחה, לא דרישה חוקית או נורמטיבית כללית. עם זאת, מועדים מחייבים עשויים לנבוע מחוזי לקוחות, ממערכות ניהול או מתקנות ספציפיות ליישום – לדוגמה, בחיטוי מי שתייה.
אחסון ובדיקות ביניים
מכשיר המאוחסן מתיישן לאט יותר, אך אינו מפסיק להתיישן כליל: לחות, טמפרטורה ואור נכנס ממשיכים לפעול. עבור תקופות אי-שימוש ארוכות, מומלץ לבצע בדיקת ביניים לעומת מכשיר שני, מכויל גם הוא, או לעומת מקור יציב. בדיקה זו אינה מחליפה כיול, אך היא מראה אם השתנה משהו בין שני תאריכים.
הליך הכיול עצמו מתואר בעמוד כיול UV.
שאלות נפוצות על מרווח הכיול
כל כמה זמן יש לכייל חיישני UV תעשייתיים?
אין מועד קבוע המחייב באופן כללי. שנים עשר חודשים מהווים נקודת פתיחה סבירה עבור מכשירי מדידת UV רבים, שיש לאשר או להתאים בהתאם להיסטוריית המדידה של המכשיר עצמו – זהו הנוהל המתואר בתקנים ILAC-G24:2022 ו-OIML D 10:2022. אם הסטייה נותרת קטנה לאורך מספר מחזורים, ניתן להאריך את מרווח הכיול; אם מופיעה סחיפה (drift), יש לקצר אותו. שימוש תכוף, מנות קרינה גבוהות, חום וזיהום מצדיקים מרווח קצר יותר.
כיצד ניתן לדעת שמרווח הכיול היה ארוך מדי?
מהסטייה המדווחת בכיול המחדש – ולא מהתנהגות המכשיר בשימוש השוטף. הזדקנות הגלאי בחשיפה לקרינת UV, ירידה בהעברה של המפזר (diffuser) והמסנן עקב זיהום וסולריזציה, וסחיפה באלקטרוניקה, גורמים לתזוזה איטית ועקבית בקריאה. מכשיר המציג ערכים סבירים עשוי לחרוג משמעותית מהמפרט שלו; ההזדקנות המצוינת של פחות מ-3 % בשנה חלה רק על הפעלה בתוך המפרט. אם הסטייה חורגת משגיאת המדידה המותרת, מרווח הכיול מקוצר.
מאת: ד"ר מארק פאראוויה
ד"ר-אינג' מארק פאראוויה הוא המנהל המנהל (המנכ"ל) של Opsytec Dr. Gröbel GmbH באטלינגן ועומד בראש מעבדת הכיול המוכרת (המוסמכת). בהמשך למחקרו על פריקות אקסימר קסנון פועמות במכון לטכנולוגיית תאורה ב-KIT, מוקד עסקיו כיום הוא טכנולוגיית מדידת קרינה אופטית. הוא סגן יו"ר ועדת התקינה הגרמנית DIN FNL 7 ״קרינה אופטית״, וחבר בקבוצת הפרויקט של DVGW לחיטוי UV.
